tag:blogger.com,1999:blog-42828222835299339502012-02-16T17:36:47.565-08:00הבלוג של הגרהגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.comBlogger101100tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-1195672704472093482011-01-17T06:52:00.000-08:002011-01-17T06:52:38.819-08:0010 מיתוסים שקשורים לתזונה1.חטיפי בריאות הם ארוחת בוקר מוצלחת – לא נכון<br />רוב חטיפי הבריאות הם ממתק בתחפושת של בריאות, הם מכילים כמות גבוהה של פחמימות וסוכרים פשוטים ואינם מספקים ארוחת בוקר מאוזנת היות וחסר בהם חלבון.<br />ארוחת בוקר המכילה חלבון איכותי גורמת לנו לשרוף יותר קלוריות במהלך היום.<br /><br />2.לחם שחור יותר בריא מלחם לבן- לא נכון!<br />צבעו של הלחם או הלחמנייה לא תמיד מעיד על כך שהוא עשוי מחיטה מלאה ולכן אינו בהכרח יותר בריא, ישנם יצרנים המשתמשים בקמח לבן ומוסיפים לו צבע כהה באמצעות קרמל או מולסה ויוצרים רושם מוטעה כאילו הלחם הוא מלא ועשיר בסיבים, לכן עדיף לקנות לחם או לחמניות מחברה מוכרת ואמינה העטוף באריזה שעליה מצוינים המרכיבים ולוודא שאמנם הלחם מכיל קמח מלא.<br /><br />3.חשוב לאכול ארוחת ערב משפחתית-נכון מאוד! <br /> מעבר להנאה שבישיבה המשותפת, מחקרים מראים שבמשפחות שאוכלים בהן ארוחת ערב משפחתית 3-4 פעמים בשבוע לילדים 1/2 מבעיות ההשמנה מאשר במשפחות שאינן אוכלות יחד.<br />בנוסף, בארוחה משפחתית לומדים הילדים הרגלי אכילה חשובים ונחשפים לתפריט מגוון יותר. <br /><br />4.מאכלים מחיטה מלאה פחות משמינים – לא נכון <br />מאכלים המכילים דגנים מלאים אמנם יותר בריאים בגלל כמות הסיבים הגבוהה יותר, אך הם בעלי אותו ערך קלורי. חשוב לשים לב שחלק מהמאכלים המעובדים כמו דגני בוקר מכילים גם תוספת גדולה של סוכר ולעיתים גם צבעי מאכל, העובדה שהם מדגנים מלאים לא הופכת אותם לבריאים.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TTRWKSpZFDI/AAAAAAAAADA/m7rgZQoV1JE/s1600/150545_500907632628_340367682628_7556466_4693630_n.jpg" imageanchor="1" style="clear:left; float:left;margin-right:1em; margin-bottom:1em"><img border="0" height="189" width="320" src="http://1.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TTRWKSpZFDI/AAAAAAAAADA/m7rgZQoV1JE/s320/150545_500907632628_340367682628_7556466_4693630_n.jpg" /></a></div><br />5.לשתות פחית 1 של משקה ממותק ומוגז ביום זה לא נורא- לא נכון<br />כמות הסוכר בפחית שתייה מגיעה ל- 5-6 כפיות, כך שאם עושים חשבון שנתי מגיעים ל- 24 חבילות סוכר שאנחנו מכניסים לגוף שלנו רק מהשתייה המתוקה, וזה בנוסף לכל הסוכר שנמצא גם כך במזון.<br />מיותר וממש לא בריא<br /><br />6.יש להיזהר מפירות עשירים בסוכר- לא נכון<br />חשוב מאד לצרוך פירות בתפריט משום שפירות הם מקור מצוין לויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון המסייעים לגוף למנוע מחלות. <br />ענבים, בעיקר אדומים, הם בריאים במיוחדבזכות הפלבנואידים ( לכן גם ממליצים לשתות יין אדום), אבטיח, שזיפים ואפרסקים הם פירות נהדרים, עשירים בפיטוכימיקלים ( הצבעים הטבעיים של הפירות) שמועילים לגוף מהרבה בחינות ויכולים לשמש כארוחת ביניים מצוינת.<br />אז.. תרגישו חופשי לנשנש<br /><br />7.בתפוח אדום וירוק אותה כמות של סוכרים וקלוריות- נכון מאד<br />לצבע וטעם הפרי או הירק אין השפעה על כמות הקלוריות, תפוח חמוץ מכיל את אותן הקלוריות כמו תפוח אדום וכך גם לגבי סוגי הפלפל השונים, אין חשיבות לרמת המתיקות או הצבע. <br />יותר מכך, חשוב לאכול פירות וירקות בצבעים שונים, כי כל צבע ( פיטוכימיקל) תורם לגוף יתרונות בריאותיים שונים<br /><br />8.מאכלים כגון: קינואה, חומוס ושניצל תירס משמשים כתחליף טוב לבשר- לא נכון<br /><br />ישנם מספר מאכלים שמכילים כמות קטנה של חלבון, אולם, רבים מחשיבים אותם כתחליף הולם לבשר ודגים. בקטניות, מוצרי סויה ודגנים כגון קינואה ישנה כמות גדולה בהרבה של פחמימות ולא נכון להתייחס אליהם כתחליף חלבון.<br />למעשה, ארוחה של שניצל תירס עם פסטה, שוות ערך לארוחה המורכבת בעיקר מפחמימות ואינה מספקת מנת חלבון הולמת לארוחת צהריים, יש לזכור שחלבון חיוני לגדילה והתפתחות תקינים ולכן חשוב לוודא שיש מספיק חלבון בתפריט, בעיקר בארוחות המרכזיות: ארוחת הצהריים וארוחת הערב<br /><br />9.יש להפריד בין פחמימות וחלבונים בארוחה - לא נכון <br />כל אב מזון מפורק ומתעכל באזורים שונים של מערכת העיכול. המזונות בטבע מופיעים כתערובת של אבות מזון. <br />כך, למשל, החלב עבור כולנו הוא חלבון, אך יש בו כמות לא מבוטלת של פחמימות. אותו הדבר לגבי כל קבוצת הקטניות, כך שלמעשה לא ניתן להפריד בין אבות מזון. בנוסף, לא נעשה אף מחקר מדעי שהוכיח את אמיתותה של דעה זו ולהיפך, בשנים האחרונות הראו מחקרים ששילוב נכון בין פחמימות לחלבונים בארוחה מוריד את רמות הסוכר, תורם לאנרגיה ואף מסייע לירידה במשקל.<br /><br />10.לא נורא אם הילד שמן, הוא יגדל וירד במשקל באופן טבעי – לא נכון<br />לילדים שמנים סבירות גבוה פי 15 להפוך למבוגרים שמנים, עודף משקל בגיל צעיר מעלה מאד את הסיכוי לסבול ממחלות חמורות כמו התקפי לב ושבץ בגיל 65.<br />70% מהילדים הסובלים מעודף משקל יגדלו להיות מבוגרים שמנים, ירידה במשקל ב- 10% משפרת מאד את המצב הבריאותי של ילדכם, חשוב לשמור על – BMI תקין, כבר מגיל צעיר ולסגל הרגלי אכילה ותפריט בריא ומגוון כמה שיותר מוקדם.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-119567270447209348?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-85580567307941968642010-08-19T11:46:00.000-07:002010-08-19T11:46:48.060-07:00בתאבון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TG179uzIn5I/AAAAAAAAACs/_mGp4e9ptzw/s1600/%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9F.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TG179uzIn5I/AAAAAAAAACs/_mGp4e9ptzw/s320/%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9F.jpg" /></a></div><br /><br />משתפת אותכם בעוד מתכון מהמטבח הפרטי שלי.<br /><br />מי אמר שאוכל בריא לי יכול להיות גם טעים?!<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />צ'יקן סטייק במרינדה עם פירה בטטה<br /><br /><br />600 גרם חזה עוף חתוך לסטייקים דקים<br /><br />6 כפות סויה<br /><br />4 כפות סילאן תמרים<br /><br />תרסיס שמן<br /><br /><br />מערבבים היטב את הסויה והסילאן לתערובת אחידה ומשרים בה את העוף לפחות שעה.<br /><br />מרססים מחבת עבה בשמן ומטגנים את סטייק העוף משני הצדדים.<br /><br />מניחים בצלחת את סטייק העוף לצד פירה הבטטות ומגישים.<br /><br /><br /><br /><br />פירה בטטות <br /><br /><br />8 בטטות גדולות<br /><br />8 כפות שמן זית<br /><br />מלח ופלפל<br /><br />נייר אפייה<br /><br /><br /><br />לקרצף היטב את הבטטות מכל הלכלוך. לבשל 20 דקות בהרבה מים.<br /><br />לייבש ולהניח על תבנית מכוסה בנייר אפייה.<br /><br />לחמם תנור ל-200 מעלות ולצלות במשך 30 דקות.<br /><br />להניח לבטטות להתקרר מעט, לקלף בעדינות ולהעביר לקערה.<br /><br />למעוך את הבטטות ידנית או עם ממחה חשמלי (כמו של מרקים), להוסיף שמן זית ולתבל.<br /><br /><br /><br /><br /><br />מוזמנים לשתף בתוצאות וכמובן-לחלוק איתנו מתכונים טעימים ובריאים מספר המתכונים האישי שלכם.<br /><br />סופ"ש שבוע נעים לכולנו<br /><br />הגר</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-8558056730794196864?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-88463142972406500952010-08-04T14:14:00.000-07:002010-08-04T14:14:42.259-07:00נלחמת בשדים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><meta content="text/html; charset=utf-8" http-equiv="Content-Type"></meta><meta content="Word.Document" name="ProgId"></meta><meta content="Microsoft Word 12" name="Generator"></meta><meta content="Microsoft Word 12" name="Originator"></meta><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5Cadi%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_filelist.xml" rel="File-List"></link><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5Cadi%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_themedata.thmx" rel="themeData"></link><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5Cadi%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_colorschememapping.xml" rel="colorSchemeMapping"></link><style>
<!--
/* Font Definitions */
@font-face
{font-family:"Cambria Math";
panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4;
mso-font-charset:1;
mso-generic-font-family:roman;
mso-font-format:other;
mso-font-pitch:variable;
mso-font-signature:0 0 0 0 0 0;}
@font-face
{font-family:Calibri;
panose-1:2 15 5 2 2 2 4 3 2 4;
mso-font-charset:0;
mso-generic-font-family:swiss;
mso-font-pitch:variable;
mso-font-signature:-1610611985 1073750139 0 0 159 0;}
/* Style Definitions */
p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal
{mso-style-unhide:no;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
margin-top:0cm;
margin-right:0cm;
margin-bottom:10.0pt;
margin-left:0cm;
text-align:right;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
direction:rtl;
unicode-bidi:embed;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:Calibri;
mso-fareast-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
.MsoChpDefault
{mso-style-type:export-only;
mso-default-props:yes;
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:Calibri;
mso-fareast-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
.MsoPapDefault
{mso-style-type:export-only;
margin-bottom:10.0pt;
line-height:115%;}
@page WordSection1
{size:612.0pt 792.0pt;
margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt;
mso-header-margin:36.0pt;
mso-footer-margin:36.0pt;
mso-paper-source:0;}
div.WordSection1
{page:WordSection1;}
-->
</style> <br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFnX3bTqKDI/AAAAAAAAACk/fZX_gl7a6gg/s1600/%D7%9B%D7%A8%D7%A11.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFnX3bTqKDI/AAAAAAAAACk/fZX_gl7a6gg/s320/%D7%9B%D7%A8%D7%A11.jpg" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";"><o:p></o:p></span><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFnX3bTqKDI/AAAAAAAAACk/fZX_gl7a6gg/s1600/%D7%9B%D7%A8%D7%A11.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אני נעה. בת 32, 164 ס"מ, 57 קילו. לא שמנה, אי אפשר להגיד עלי דבר כזה, אבל בואו נגיד שאין סיכוי שתבלבלו ביני לבין אסתי גינסברג. אני בסדר כזאת, חמודה.</span></a></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">תמיד הייתי בסדר,לא הכי בולטות בסביבה ,אבל גם לא פרח קיר. לי פנים יפות וצוואר ארוך, אבל גוף מלבן. תחת רחב ,בטן קצת בולטת ובלי קו מותן. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היה שם "צמיג" שגם גורם לרגליים שלי להראות קצרות יותר. זה תמיד רדף אותי, מאז גיל ההתבגרות. מאז גיל 17 לא קניתי בגד ים. אני לא מסוגלת לסבול את הגוף שלי. בצבא, כששרתי קל"ב הייתי הולכת כל יום אחרי הצהריים לחדר כושר , ומקפידה על תזונה. פרוסת לחם עם קוטג,</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>'</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";"><span dir="RTL"></span>,ומלפפון על הבוקר, יוגורט ופרי לארוחת עשר, מנה חלבון וירקות בצהריים ועוד אחת אחרי האימון. ירדתי רק 2 קילו, אבל הבטן שלי הייתה שטוחה לגמרי.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אבל אחרי הצבא, בטיול לארה"ב, לא הקפדתי וחזרתי לארץ 62 קילו. מאז התאזנתי קצת אבל אני לא מצליחה להגיע למשקל האידיאלי שלי, 52 קילו.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אני מנסה לאכול פחות, אבל נשברת . כי גם כשאני מקפידה,אז לוקח לי חודש שלם לרדת קילו, וכשאני כבר יורדת-הבטן נשארת כמו כדור.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">לפני שבוע ניסיתי דיאטת תפוחים , בשביל לנקות את הגוף. אחרי 3 ימים הבטן ירדה קצת אבל הייתי מאוד עצבנית. בכלל, בשנה האחרונה הבטן הזאת מטרידה אותי באופן אובססיבית. אפילו בפרזנטציה מול לקוחות אני כל הזמן חושבת להכניס את הבטן ושואלת את עצמי מי מהנוכחים שם לב לבטן שלי אפילו בין הבגדים הרחבים. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">פיתחתי לי סגנון לבוש של שכבה על שיכבה, אבל עכשיו ,כשאני מסתכלת על הארון שלי הוא נראה סמרטוטי וזקן. הכל באפור,שחור וחום.אני מתבאסת לצאת מהבית כשאני נראית כך. כבר כמה פעמים אמרתי לעצמי שאני אקנה איזו שמלה נשית עם צבע חי, אבל כל שמלה עם גזרה קצת נשית-נראית לי כאילו היא מבליטה את הבטן שלי באופן מפלצתי. בפעמיים שכבר הכרחתי את עצמי למדוד שמלה- רציתי לבכות כשראיתי את עצמי במראה. אז אני תמיד חוזרת לג'ינסים שלפחות מחזיקים טוב את התחת ושמה חולצה רחבה מעל, שלא יראו את השומן יצא מהצדדים.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אני מתה לצאת קצת לדייטים, לבלות, להכיר מישהו, יצאתי עם ידיד שחברה סידרה לי, אבל כל הזמן הרגשתי כאילו הוא נועץ מבטים בבטן שלי וחתכתי די מהר. גם לא יכולתי לסבול את הרעיון של מגע. אני מרגישה מאוד מגושמת. סקס לא היה לי כבר יותר משנתיים. אני לא מסוגלת אפילו לדמיין להתפשט ליד מישהו. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">כל כמה זמן אני מתחילה איזו דיאטה ומבטיחה לעצמי להתעמל, אבל לא מחזיקה בזה יותר מחודש –חודשיים. בעיקר בגלל שהירידה שלי במשקל מאוד איטית.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">זה כל הזמן בראש שלי. שאם אני רק יעיף את הבטן הזאת,יהיה לי יותר ביטחון עצמי, אני אוכל להעביר פרזנטציות לפני קהל גדול יותר מישיבות בחברה ולהתקדם בחיים. יהיה לי ביטחון למצוא אהבה. אני לא מצליחה לצאת מהמחשבות האלו, מצד אחד ומצד שני, לא באמת מסוגלת להתמיד בדיאטה. מתחילה בהתלהבות ואז נהיית חלשה ועצבנית אחרי כמה ימים.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">מה עושים? איך שוברים את המעגל הזה?<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFnX0oYRwaI/AAAAAAAAACc/8HLj2A7fNBg/s1600/%D7%9B%D7%A8%D7%A12.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFnX0oYRwaI/AAAAAAAAACc/8HLj2A7fNBg/s320/%D7%9B%D7%A8%D7%A12.jpg" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-8846314297240650095?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-17554844177604607772010-08-04T04:20:00.000-07:002010-08-04T04:21:24.165-07:00פינוקים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFlNK3N7LjI/AAAAAAAAACU/f6ME-m-aCYA/s1600/%D7%9E%D7%95%D7%A1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFlNK3N7LjI/AAAAAAAAACU/f6ME-m-aCYA/s320/%D7%9E%D7%95%D7%A1.jpg" /></a></div><br /><br />הקיץ משתולל בחוץ, הילדים בבית -מחסלים את המקרר- וגם לאמהות קשה שלא להתפתות לאכול מהפינוקים שאנחנו מחזיקים בבית "לילדים ואורחים" .<br />מה עושים?<br />אני מאמינה ב"אם אי אפשר לנצח את זה-תצטרף לזה"- הכנת ארוחה משותפת ביחד עם ילדים זאת חגיגה משפחתית שכדי לאמץ גם מעבר לימי החופש. זמן ההכנה חוסך זמן נשנושים, מעבירים זמן איכות עם הילדים וגם נמצאים בשליטה על כל מרכיבי המזון כך שאנחנו יודעים שאין שום צבעי מאכל או משמרים מלאכותיים. ועל הטעם עוד לא דיברנו...אולי כי אפשר במילים. צריך לנסות ולטעום!<br /><span style="color: #993366;"><b><br /></b></span><br /><span style="font-size: large;"><span style="color: #993366;"><b>פשטידת פסטה וגבינה</b></span></span>- מנה מאוזנת- חלבונים ופחממות ועם סלט בצד, זאת כבר ארוחה קיצית שלמה.<br /><br />5 כוסות פסטה מבושלת (אפשר גם את כל רבעי חבילות הפסטה שנשארו ,מסוגים שונים)<br />6 פרוסות גבינה צהובה לייט או פתיתי עמק לייט<br />1 קוטג' 5%<br />1 גבינה בולגרית 5%<br />1 גביע שמנת<br />4 ביצים טרופות<br />מלח ופלפל<br /><br /><br /><br /><div id="placeholder254916" style="width: 450px;"><a href="http://cafe.themarker.com/media/t/169/816/5/file_0.jpg"><img alt="" height="3" id="placeholder254916_player" onload="dex.player.fix_width_onload(this,4,16)" src="http://cafe.themarker.com/media/t/169/816/5/file_0.jpg" style="visibility: visible;" width="4" /></a></div><script type="text/javascript"> dex.load.subscribe("dex.player",function(){ var player254916 = new dex.player("placeholder254916", "http://cafe.themarker.com/media/t/169/816/5/file_0.jpg"); player254916.set_sandbox("cafe.themarker.com"); player254916.set_ext("jpg"); player254916.render(); }); </script> <br /><br /><b><br /></b><br /><b><span style="border: 1pt none windowtext; color: navy; font-family: Arial; font-size: 10pt; padding: 0cm;">אופן ההכנה:</span></b><br /><span style="border: 1pt none windowtext; color: navy; font-family: Arial; font-size: 10pt; padding: 0cm;">מפוררים את הגבינות, מערבבים את כל החומרים פרט לגבינה הצהובה ושופכים לתבנית אפיה. מפזרים מעל את הגבינה ואופים ב- 180 מעלות ל- 45 דקות.</span><br /><br /><br /><br /><br /><span style="border: 1pt none windowtext; color: navy; font-family: Arial; font-size: 10pt; padding: 0cm;"><span style="color: black;"><span style="font-size: medium;"><span style="color: #993366;"><b>מוס ריבת חלב אורירי-</b></span></span> קינוח מפנק במיוחד, מכיל ביצים טריות שמספקות חלבונים והמתכון מיועד לכ 4 אנשים, ככה שלא מדובר ביותר מידי קלריות לכל בנאדם.וחוץ מזה, לפי דיאטת הזון, לא רק מותר להתפנק מידי פעם-אלא רצוי!</span></span><br /><span style="border: 1pt none windowtext; color: navy; font-family: Arial; font-size: 10pt; padding: 0cm;"><span style="color: black;"><br /></span></span><br /><b>מצרכים:</b><br />5 ביצים מופרדות<br />כף סוכר<br />ריבת חלב – 500 גרם<br /><br /><b><span style="color: navy;">אופן ההכנה:</span></b><br /><span style="color: navy;">ממיסים במחבת את ריבת החלב על אש נמוכה וכשהיא מתרככת מוסיפים את החלמונים תוך ערבוב מתמיד ובמהירות.</span><br /><span style="color: navy;">מקציפים את החלבונים עם הסוכר לקצף קשה.</span><br /><span style="color: navy;">מקפלים את ריבת החלב לתוך הקצף עד שנוצר קרם אחיד ואוורירי</span><br /><span style="color: navy;">מקררים ל- 4 שעות לפחות ומגישים.</span><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFlMz8JFEPI/AAAAAAAAACM/j-H1d38OWmA/s1600/%D7%A4%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%93%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFlMz8JFEPI/AAAAAAAAACM/j-H1d38OWmA/s320/%D7%A4%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%93%D7%94.jpg" /></a></div><br /><br /><span style="color: navy;"> </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-1755484417760460777?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-29340500866171535502010-08-04T04:17:00.000-07:002010-08-04T04:17:46.856-07:00בהמשך לפוסט הקודם-בולימיה- שורש וטיפול<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFlMTEPy1WI/AAAAAAAAAB8/A38bGXF8lY8/s1600/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%A6%D7%9C.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TFlMTEPy1WI/AAAAAAAAAB8/A38bGXF8lY8/s320/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%A6%D7%9C.jpg" /></a></div><br /><br /><br /><br />בולימיה-שתוארה כאן בפוסט הקודם היא מחלה מוכרת , לפני שנדבר על הטיפול- בואו נבין את שורשי המחלה.<br /><br /><br /><br />בולימיה מאופיינת בהתקפי זלילה של כמויות מזון גדולות, תוך הרגשה של חוסר שליטה על הנאכל, מלווה בניסיון לרוקן את המזון לאחר אכילתו ולמנוע עלייה במשקל -<br /><br /><br /><br />אנשים בולימיים אינם מושכים אליהם את תשומת הלב של הסביבה, היות והם לא מרזים בקיצוניות כמו האנורקטיים, אינם נחלשים או מתבודדים. הכול נעשה בהסתר, עם מראית עין חיצונית כאילו החיים נהדרים והכול בסדר. הם מתפקדים, הולכים ללימודים ואף יכולים להגיע להישגים טובים, אך בתוך תוכם קיימת התפיסה המעוותת שעל ידי ההקאה, הם מוציאים את כל הרע שהם מרגישים בפנים.<br /><br /><br /><br />נדמה כאילו הבולימיים נהנים משני העולמות: מצד אחד הם אוכלים מזון משמין ובכמויות גדולות, ומצד שני, באמצעות הקאה, הם בדרך כלל לא מעלים במשקל. אולם, אלה הם חיים של סבל והסתרה: הסובלים מבולימיה מסתובבים עם סוד גדול שתופס חלק נכבד בחייהם, ובכך מרחיקים את עצמם מקשר אמיתי וכנה עם הסביבה.<br /><br />חלק מהבולימיים אינם מצליחים לקיים אורח חיים רגיל, היות והם "משתעבדים" להתקפי הזלילה וההקאה. טיפלתי בנערות ובנשים צעירות ש"בילו" רבים מימיהן בזלילות ובהקאות, ולא יכלו לעשות שום דבר אחר, כמו ללמוד למבחנים, לעבוד, לקיים קשר זוגי ואפילו לא להיפגש עם חברות. את רוב הזמן הפנוי שלהן הן העבירו בתכנון בולמוסים והן בזבזו את רב הכסף שחסכו על קניית מוצרי מזון בכדי שבני המשפחה, או השותפים בדירה לא ירגישו שכמיות מזון גדולות נעלמות מהבית. מלבד זאת הן התענו מן הצורך להסתיר את הבולימיה מפני המשפחה, בן הזוג והחברים.<br /><br /><br /><br />בולימיה מתחילה בדרך כלל בשלבים המאוחרים של גיל ההתבגרות, בעיקר אצל נערות. בדרך כלל המדובר בטקס הקאה פרטי ואישי, שהנערה הבולימית תנסה להסתירו בעזרת כל תירוץ או שקר אפשרי. עם זאת, ידועים גם מקרים בהם הבנות משתפות זו את זו בסוד העניין, ואפילו מארגנות מסיבות זלילה, שלאחריהן הן מקיאות את המזון. מקרים אלה מוכרים יותר במקומות בהם הבנות חיות יחד כקבוצה, כמו בפנימיות, בקיבוצים או במהלך השירות הצבאי.<br /><br /><br /><br />בהתקפים בולימיים צורכים מזון מכל הסוגים: כיכר לחם, קופסת מדגנים, קרטון גלידה, בורקסים, עוגיות ולעתים אף מזון קר, לא מוכן ואפילו קפוא. במהלך ההתקף, יש תחושה של חוסר שליטה, חוסר יכולת להפסיק למרות תחושת הבחילה. האוכל משמש כסם, המקהה את החושים ומאפשר שלא להתמודד עם כעס, תסכול, עצב, לחץ או עצבנות. האדם הבולימי<br /><br /><br /><br /><br /><br />בהתקפים בולימיים צורכים מזון מכל הסוגים: כיכר לחם, קופסת מדגנים, קרטון גלידה, בורקסים, עוגיות ולעתים אף מזון קר, לא מוכן ואפילו קפוא. במהלך ההתקף, יש תחושה של חוסר שליטה, חוסר יכולת להפסיק למרות תחושת הבחילה. האוכל משמש כסם, המקהה את החושים ומאפשר שלא להתמודד עם כעס, תסכול, עצב, לחץ או עצבנות. האדם הבולימי מתעסק רק באכילה ובהיפטרות מן המזון, שכשלעצמה יוצרת תחושת הקלה עצומה ("אינני עומד להשמין"). יש המתארות את החוויה במונחים של תחושת זיכוך. <br /><br /><br />סימנים ותסמינים<br /><br /><br /><br />*כך תזהו אם קרוב משפחתכם או חבר לקה בבולימיה:<br /><br />* *אי יציבות במשקל<br />* *זלילות<br />* *אכילה בהסתר<br />* *ביקור בשירותים במהלך הארוחה ואחריה<br />* *בלוטות נפוחות בצוואר<br />* *התעסקות מוגזמת במשקל ובדימוי גופני<br />* *נימי דם בולטים בפנים או בעיניים<br />* *שינויים במצב הרוח<br />* *פצעים וסימנים על פרקי האצבעות מההקאות<br />* *שימוש בצומות, משלשלים ומשתנים או פעילות גופנית מוגזמת<br /><br /><br /><br />זיהוי וטיפול<br /><br />בתור הורים, או בני זוג ,חשוב לדעת כי קשה מאד לזהות בולימיה. הנערות והנשים הבולימיות בדרך כלל מאוד דיסקרטיות: ליד אחרים הן אוכלות אכילה רגילה, וזוללות לבד. הן מרגישות טוב ואינן מפגינות רזון קיצוני, עייפות או חולשה.<br /><br />יש בולימיות הקונות לעצמן אוכל, ומחביאות אותו בחדרן. כאשר הן אוכלות מן המקרר או מן הארון בבית, הן נוטות להכחיש כי הן אלה שאכלו את כל המזון ש"נעלם". כדי להסתיר את ההקאה, הן בדרך כלל ממתינות עד שהן לבד בבית, ואז פותחות את זרם המים במקלחת או מורידות את המים באסלה כדי שלא ישמעו את קולות ההקאה. בדומה לכך, המשתמשות במשלשלים מחביאות אותן, וכדי להסביר את הזמן שהן מבלות בשירותים, מסבירות כי יש להן "קלקול קיבה" או "וירוס".<br /><br />כדאי לשים לב לשינויים בהתנהגות: חשאיות, התבודדות, תירוצים לאכול לבד או לאכול מחוץ לבית, היעלמות לשירותים או לחדר לאחר הארוחה, מזון מוחבא בחדר, בזבוז כסף רב ללא הסבר בשל קניית מזון בחוץ.<br /><br />מבחינה חיצונית, לא תמיד יהיה שינוי במשקל, אולם הרבה פעמים ניתן להבחין בחתכים על אצבעות הידיים בגלל ההקאה, שיניים צהובות, גרון כואב ועיניים אדומות או סימנים מתחת לעיניים ממאמץ ההקאה.<br /><br />אם אתם מבחינים בחלק מהסימנים והתסמינים, דברו עם בתכם, או בת הזוג שלכם, הסבירו לה שהיא פוגעת בבריאותה, וכי יש לבעיה זו השלכות חמורות על מצבה הבריאותי עכשיו ובעתיד. בנות רבות אינן מבינות עד כמה התנהגות זו אינה בריאה. בנוסף, מומלץ להיעזר באיש מקצוע, ובמקרה הצורך לפנות למרפאה להפרעות אכילה. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-2934050086617153550?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-69866426374475601982010-07-15T07:11:00.000-07:002010-07-15T07:20:18.191-07:00סיפורים מהקליניקה-חברה שלי בולימית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><meta content="text/html; charset=utf-8" http-equiv="Content-Type"></meta><meta content="Word.Document" name="ProgId"></meta><meta content="Microsoft Word 12" name="Generator"></meta><meta content="Microsoft Word 12" name="Originator"></meta><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5Cadi%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_filelist.xml" rel="File-List"></link><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5Cadi%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_themedata.thmx" rel="themeData"></link><link href="file:///C:%5CDOCUME%7E1%5Cadi%5CLOCALS%7E1%5CTemp%5Cmsohtmlclip1%5C01%5Cclip_colorschememapping.xml" rel="colorSchemeMapping"></link><style>
<!--
/* Font Definitions */
@font-face
{font-family:"Cambria Math";
panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4;
mso-font-charset:1;
mso-generic-font-family:roman;
mso-font-format:other;
mso-font-pitch:variable;
mso-font-signature:0 0 0 0 0 0;}
@font-face
{font-family:Calibri;
panose-1:2 15 5 2 2 2 4 3 2 4;
mso-font-charset:0;
mso-generic-font-family:swiss;
mso-font-pitch:variable;
mso-font-signature:-1610611985 1073750139 0 0 159 0;}
/* Style Definitions */
p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal
{mso-style-unhide:no;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
margin-top:0cm;
margin-right:0cm;
margin-bottom:10.0pt;
margin-left:0cm;
text-align:right;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
direction:rtl;
unicode-bidi:embed;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:Calibri;
mso-fareast-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
.MsoChpDefault
{mso-style-type:export-only;
mso-default-props:yes;
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:Calibri;
mso-fareast-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
.MsoPapDefault
{mso-style-type:export-only;
margin-bottom:10.0pt;
line-height:115%;}
@page WordSection1
{size:612.0pt 792.0pt;
margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt;
mso-header-margin:36.0pt;
mso-footer-margin:36.0pt;
mso-paper-source:0;}
div.WordSection1
{page:WordSection1;}
-->
</style> <br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TD8WthiVsII/AAAAAAAAAB0/pHhspELftFw/s1600/%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%99.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TD8WthiVsII/AAAAAAAAAB0/pHhspELftFw/s320/%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%99.jpg" width="252" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">הדבר הכי גרוע בכל הסיפור הזה זה שאני לא מצליח להבין למה היא עושה את זה לעצמה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">כשאני אומר שזאת הבחורה הכי יפה שהכרתי אני מתכוון לזה ב200% אחוז. והיא כל כך חכמה ויכולה להצליח בחיים במה שהיא רק תחליט. אז למה היא שונאת את עצמה כל כך? בהתחלה אתה לא לגמרי מבין למה היא מעיפה לך את הידיים, זה לא שאתה מנסה להשכיב אותה. רק לחבק. אומרת שמגע מרגיז אותה, שכואבת לה הבטן, נפוח לה, לא מרגיש לה נוח ואתה רק רוצה לראות חיוך. זה הכל.חיוך קטן שיגיד שיש סיכוי. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">יש לה את כפות הידים הכי עדינות שראיתי, אצבעות ארוכות כאלו, כמו בציורים ובכלל לא אכפת לי שהציפורניים שלה קצרות. אבל היא מתלוננת שהן נשברות כל הזמן , הצעתי לה לקחת ויטמנים ,אבל היא אומרת שהיא כבר ניסתה וזה לא מתעכל לה בכלל בגוף. בגלל...נו...קשה לי להגיד את זה. בגלל ההקאות.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אני מנסה,באמת שאני מנסה. קראתי מאמרים שיסבירו לי מאיפה זה בא. היא לא עברה התעללות בילדות, תמי הייתה מקובלת ואהובה ,כל מה שהיא רצתה קיבלה לפני שהיא אפילו ביקשה. זאת לא אנורקסיה. גם היא לא חושבת שהיא שמנה, אבל היא לא שולטת בזה. זה מה שהיא אומרת כל הזמן. לקחתי אותה אלי לסופ"ש. כן, לא הזמנתי. פשוט לקחתי. כמו ילדה קטנה, חשבתי שאם היא תהיה לידי אז יהיה יותר קל. האכלתי אותה בכפית. לאט לאט. הסופ"ש עבר בסדר. אבל יומיים אח"כ היא לא החזירה טלפונים. ידעתי למה. אפילו שלא שאלתי.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">ניסיתי להתעניין,מה היא אוכלת כשזה תוקף. הייתי בהלם. היא מסוגלת לחסל מגש פיצה, עוגה שלמה, כל מה שעובר ליד. בגלל זה המקרר שלה תמיד ריק. אבל זה לא עוזר. בטח שלא בעיר כזאת כשיש מכולות שפתוחות כל היום.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">הצעתי שאולי היא תלך ללמוד,כזאת בחורה מוצלחת ,חבל שהיא תהיה ברמנית כל החיים. אבל היא אורמת שרק שהיא בתנועה אז זה נרגע. אם היא תשב כל היום היא כל הזמן תהיה רעבה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אני אוהב אותה, קורע אותי לחשוב שאולי זה יגמר בגלל המחלה הזאת, בולימיה. אבל היא לא מוכנה לחשוב אפילו על לגור ביחד, ניסתה פסיכולוג ,שלא עזר. ובזמן האחרון אני יודע שזה מתגבר, שאם בעבר היה לה בולמוס זלילה פעם –פעמיים בשבוע זה עכשיו קורה כל יום. כי היא כמעט לא מחזירה טלפונים ואני כבר למדתי שזה בדרך כלל קורה אחרי שהיא מקיאה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אני פוחד שמרוב שאני מנסה לעזור-אני רק מזיק. כשאני אומר לה דברים טובים, כמה שהיא מדהימה בעיניי- אז זה רק מלחיץ אותה יותר, כי היא חושבת שאני משקר רק כדי לגרום לה להרגיש טוב. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">היא הולכת ושוקעת. בעבודה לא רואים את זה, היא מחייכת ונחמדה. עושה יופי של טיפים, שרק אני יודע שכמעט כל מה שהיא מרוויחה הולך על אוכל. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">זה כבר משתלט על כל דבר, הכל סביב המחלה הזאת. נהייתי מן סוג של מטפל במקום חבר. לא זוכר מתי הפעם האחרונה ששכבנו, כי הבטן שלה כל הזמן נפוחה וכל נגיעה לא נעימה לה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">אני רוצה לעזור לה למצוא את הדרך החוצה,אבל מוצא את עצמי שואל אם יש בכלל דרך כזאת.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">יש?<o:p></o:p></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-6986642637447560198?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-10007555268830165422010-07-05T12:13:00.000-07:002010-07-05T12:34:54.061-07:00קלוריות-האנרגיה של הגוף<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TDIuol1F_QI/AAAAAAAAABk/TvL1QUeZNkI/s1600/%D7%94%D7%92%D7%A813.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" rw="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TDIuol1F_QI/AAAAAAAAABk/TvL1QUeZNkI/s320/%D7%94%D7%92%D7%A813.jpg" /></a></div><br />קלוריות הן מושג פופולרי למדי בשנים האחרונות: אנחנו "סופרים קלוריות", אוכלים "יותר מדי קלוריות", מנסים "לשרוף קלוריות", אבל לא תמיד יודעים מה זה בכלל אומר.<br /><br /><br />קלוריה הינה יחידת אנרגיה, ולפי ההגדרה המדעית קילוקלוריה, שהוא שמה המדויק של הקלוריה, שווה לכמות האנרגיה או החום הדרושה לחימום גרם או מיליליטר מים במעלה אחת. הגוף שלנו צורך קלוריות כל הזמן, גם במנוחה. אנרגיה דרושה לגוף לשם הקיום הבסיסי, לגדילה, להתפתחות, לחשיבה, לבניית שרירים ורקמות, לנשימה, לפעילות הלב ולעיכול המזון. הגוף מקבל אנרגיה בצורה אחת בלבד: מזון. המזון שאנו צורכים מתפרק בגוף, והגוף מפיק ממנו את האנרגיה הדרושה לקיומו. במידה והגוף אינו מקבל מספיק קלוריות מהמזון, ייפגעו תהליכי גדילה והתפתחות חשובים - גם אם הרכב המזון הוא בריא.<br /><br />הגוף מוציא אנרגיה בשלוש דרכים עיקריות:<br /><br /><span style="color: #660000;">הוצאת אנרגיה בסיסית</span> - האנרגיה הדרושה לקיום הגוף במנוחה: בניית רקמות, פעילות מערכות פנימיות, ויסות חום גוף ונשימה.<br /><br /><span style="color: #660000;">פעילות גופנית</span> - כל פעילות שהגוף עושה: הליכה, ישיבה, דיבור, צחוק ומשחק. ככל שהפעילות מאומצת יותר, נדרשת לגוף יותר אנרגיה.<br /><span style="color: #660000;">עיכול מזון</span> - תהליכי העיכול, פירוק המזון, ספיגתו ואחסונו דורשים אנרגיה, המהווה כעשירית מהוצאת הקלוריות היומית.<br /><br /><br />הוצאת קלוריות יומית<br /><br />הוצאת הקלוריות שונה מילד לילד והיא תלויה בגיל, במשקל, במגדר וברמת הפעילות הגופנית.<br /><br />בטבלאות האחרונות שהוציא משרד החקלאות האמריקני, ניתן לראות את כמות הקלוריות שילדים צריכים להכניס לגופם בהתאם לגילם ובהתחשב ברמת הפעילות הגופנית שלהם ביום. ההבחנה היא בין ילדים שעושים פחות מ-30 דקות של פעילות גופנית ביום לבין ילדים אשר עושים בין 30 ל-60 דקות פעילות גופנית ביום.<br /><br /><br /><br /><br /><br />גיל ומגדר ילדים שאינם פעילים גופנית ילדים שעושים פעילות גופנית<br /><br />בנים ובנות בגילאי 8-4- 1,400-1,200 1,800-1,400<br /><br />בנים בגילאי 13-9 1,800 1,800-2,600<br /><br />בנות בגילאי 13-9 1,600 1,600-2,200<br /><br />בנים בגילאי 18-14 2,200 2,400-3,200<br /><br />בנות בגילאי 18-14 1,800 2,000-2,400<br /><br />ניתן לראות כי ישנם הבדלים משמעותיים בצריכת הקלוריות בין בנים לבין בנות, זאת בעיקר עקב ההבדלים במבנה הגוף: מבנה הגוף של הבנים שרירי יותר, ולכן עליהם לצרוך יותר קלוריות; הבנות, לעומתם, בעיקר לאחר ההתפתחות המינית, צוברות יותר רקמת שומן ולכן גופן זקוק לפחות קלוריות. עם זאת, בנים ובנות כאחד זקוקים ליותר קלוריות במידה והם עוסקים בפעילות גופנית יומית של שעה בממוצע, וזוהי עוד סיבה חשובה לעודד ילדים לעשות יותר פעילות גופנית כאורח חיים.<br /><br />בטבלה שלהלן תוכלו לראות את כמות הקלוריות שגופו של ילד ממוצע זקוק לה לביצוע פעילות גופנית. הוצאת הקלוריות בפעילות הגופנית משתנה בהתאם לסוג הפעילות, ולכן הטווח בטבלה הוא רחב.<br /><br /><span style="color: blue;">סוג הפעילות הוצאת הקלוריות בשעה</span><br /><br />ישיבה 50<br />הליכה 170 <br />ריצה 500 <br />רכיבה על אופניים 180<br />שחייה 600 <br /><br /><br /><br /><br /><strong><span style="color: #cc0000;">המזון כספק אנרגיה</span></strong><br />בכל מזון פרט למים יש קלוריות. כפי שהסברתי בפרקים הקודמים, הגוף זקוק לאנרגיה מכל אבות המזון. למזונות שונים מספר קלוריות שונה בהתאם להרכבם, ובמזון ארוז רשום בדרך כלל מספר הקלוריות על גבי התווית. יצרני המזון נוהגים לחשב את הערך הקלורי של המוצרים באופן הבא:<br /><br />גרם 1 של פחמימה מספק לגוף 4 קלוריות.<br /><br />גרם 1 של חלבון מספק לגוף 4 קלוריות.<br /><br />גרם 1 של שומן מספק לגוף 9 קלוריות.<br /><br />מכאן, שמזונות עתירי שומן הינם בעלי ערך קלורי גבוה בשל הכמות הגבוהה של קלוריות שמספק כל גרם של שומן, סיבה נוספת להמעיט במזונות שכאלה. מזונות דומים זה לזה יכולים להיות בעלי כמות קלוריות שונה בהתאם לכמות השומן במזון, וכדאי לכוון את ילדכם לבחירה במזונות הפחות שמנים, שהם בדרך כלל האלטרנטיבה הבריאה יותר.<br /><br />גם כמות הסוכר במזון משפיעה ומזונות עתירי סוכר הינם בעלי ערך קלורי גבוה יותר ממזונות דלי סוכר.<br /><br />לפניכם כמה דוגמאות למזונות דומים בעלי ערך קלורי שונה:<br /><br /><br /> <span style="color: #660000;">בחירה עתירת קלוריות </span> <span style="color: #660000;"> בחירת דלת קלוריות</span><br /><span style="color: blue;">סוג המזון שם המאכל קלוריות שם המאכל קלוריות</span><br /><br /><span style="color: #cc0000;">דגנים</span> פיתה 1 230 2 פרוסות לחם 140<br /><span style="color: #cc0000;">תפוח אדמה</span> צ'יפס - בינוני 410 תפוח אדמה אפוי 1 110<br /><br /><span style="color: #cc0000;">עוף</span> שניצל 320 חזה עוף 160<br /><br /><span style="color: #cc0000;">בקר</span> 2 קבב 330 סטיק סינטה בינוני 220 <br /><br /><span style="color: #cc0000;">גבינות </span> גביע גבינת שמנת 30% 290 גביע גבינה רזה 5% 95 <br /><br /><span style="color: #cc0000;">גלידה</span> ארטיק גדול עתיר קלוריות 300 קרטיב או ארטיק מיני 80<br /><br /><span style="color: #cc0000;">ממתקים </span> חטיף שוקולד 250 חטיף אנרגיה 100<br /><br /><span style="color: #cc0000;">חטיפים</span> חטיף שומני 340 בייגלה 280 <br /><br /><span style="color: #cc0000;">שתייה</span> קולה או מיץ פירות 210 מים 0<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><strong>מאזן הקלוריות</strong><br /><br /><br /><br />מאזן הקלוריות הוא למעשה היחס בין הכנסת הקלוריות באמצעות התזונה למול הוצאת הקלוריות.<br /><br />אם היחס ביניהם מאוזן שומר הגוף על משקל תקין וכל תהליכי הגדילה וההתפתחות טובים. כאשר הגוף מקבל פחות קלוריות מהדרוש לו, מתרחשת ירידה במשקל משום שהגוף משתמש הגוף במאגרי האנרגיה שלו כדי לשמור על תפקוד תקין.<br /><br />ירידה במשקל אצל ילדים שהמשקל ההתחלתי שלהם תקין מהווה איתות לכך שמשהו אינו כשורה. ייתכן שהם אינם מקבלים מספיק אנרגיה מהמזון, ואז גבוהים הסיכויים שהם אינם מקבלים מספיק חומרים חיוניים לגדילה ולהתפתחות תקינות. במצב כזה, מומלץ להתייעץ עם מומחה לתזונת ילדים כדי לבדוק את מאזן הקלוריות של הילד. מומלץ, כמובן, לערוך גם בדיקות רפואיות כדי לשלול קיומה של בעיה רפואית. במקרים רבים תפריט מאוזן יביא לתוצאות נפלאות, ובתוך זמן קצר הילד ירגיש בשיפור משמעותי.<br /><br />כאשר הגוף מקבל יותר קלוריות מאשר הגוף צריך, עודפי האנרגיה נאגרים בגוף ברקמת השומן. במצב כזה עולה הילד במשקל, ובוודאי תשימו לב שהיקפיו גדלים. הגוף שלנו אוגר שומן בקלות יחסית, וצריכה עודפת של קלוריות בשילוב פעילות גופנית מועטה יגרמו לצבירת שומן. ניתן לאזן את המצב בשתי דרכים: האחת, להגביר את כמות הפעילות הגופנית שילדכם עושה. עודדו אותו לפעילות גופנית רבה יותר, לפחות שעה ביום (רעיונות טובים תמצאו בפרק על פעילות גופנית). כאשר הוצאת הקלוריות היומית תעלה, ישתמש הגוף במאגרי השומן לצורך האנרגיה וילדכם ירד במשקל והיקפיו ישובו ויצטמצמו. הדרך האחרת היא לבדוק את צריכת הקלוריות של ילדכם ובמידה והיא גדולה מהכמות המומלצת, לצמצם את הכמות על ידי בחירה במזונות שאינם עתירי קלוריות (ראו דוגמה בטבלה שבעמוד הקודם) ובאכילה של הכמויות המומלצות של כל סוג מזון כמומלץ בתחילת הספר ובהתאם לגיל הילד. ניתן כמובן להיעזר באנשי מקצוע אשר יכוונו אתכם ואת ילדיכם לתפריט מאוזן ובריא.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />לצריכת הקלוריות השפעה ישירה על תפקוד הגוף, על משקלו ועל בריאותו. בכל זאת, אני מאמינה ונסמכת על ניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים, כי אינכם צריכים לספור קלוריות ובוודאי שלא לחיות בחישוב תמידי ומייגע של כמות הקלוריות שנכנסת לגופם של ילדיכם. ילד שאוכל בהתאם להמלצות שבתחילת הספר, צורך את הכמות הדרושה מכל אחת מקבוצות המזון העיקריות, ובכך מקבל את כמות הקלוריות המתאימה לגילו. לכן, השתדלו להקפיד על צריכה מתאימה ותפריט מאוזן ככל הניתן,<br /><br />וכך תדעו שילדיכם מקבלים את האנרגיה ואת החומרים ההכרחיים להתפתחותם ולבריאותם.<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-1000755526883016542?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-74759457442090755422010-06-23T03:48:00.000-07:002010-06-23T03:48:53.190-07:00קיץ בא!!!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TCHmfwZ0oDI/AAAAAAAAABc/FiTLNtVwaX0/s1600/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D+-%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%982.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TCHmfwZ0oDI/AAAAAAAAABc/FiTLNtVwaX0/s320/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D+-%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%982.jpg" /></a></div><br /><br />הילדים בחופש והלחץ על ההכנות בבוקר יורד- ולכן זהו בדיוק הזמן הנכון להכניס הרגלים בריאים לתזונה. אם נתחיל עם זה בקיץ-יהיה יותר קל להתמיד בכך גם לתוך שנת הלימודים. <br /><br /><br /><br /><br /><div dir="RTL"> <br /><span style="color: #993366;"><span></span><b><u><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; font-size: 14pt;"><span></span>5 כללים לתזונה נכונה והרגלי אכילה טובים :</span></u></b></span><b><u><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; font-size: 14pt;"></span></u></b> </div><br /><div dir="RTL"> <b><u><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; font-size: 14pt;"><span style="text-decoration: none;"></span></span></u></b> </div><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">1. </span><u><span style="color: #3366ff;">תמיד להקפיד לאכול ארוחת בוקר לפני בית הספר</span></u></span> </div><br /><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span> </span>ארוחת בוקר לילדים חשובה במיוחד, היא נותנת למוח <br />את היכולת להתרכז בשיעורים הראשונים ולגוף את היכולת לפעול. מחקרים שנעשו בשנים <br />האחרונות מראים כי ילדים שאוכלים ארוחת בוקר טובה לפני הלימודים מצליחים יותר <br />בלימודים והתנהגותם משתפרת במידה ניכרת.</span> </div><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span> </div><span style="color: #3366ff;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span></span> <div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">2. <u>להשתדל לא לאכול את ארוחת הצהריים מול הטלויזיה</u></span></span> </div><br /><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">אכילה מול הטלויזיה היא בד"כ אכילה לא מודעת, לגוף שלנו קשה להתרכז בשני דברים כה שונים בבת אחת, ילדים שאוכלים מול הטלויזיה בד"כ מרגישים פחות תחושת שובע ורוצים תוספת, לעיתים הילדים לא זוכרים מה אכלו וכמה היות והם מרוכזים במשהו אחר <br />ואז הם מרגישים צורך לאכול דברים נוספים.</span> </div><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"> <br /></span> <div dir="RTL"> </div><br /><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">3. <u>לשתות לפחות<span> </span>8 כוסות מים ביום</u></span></span> </div><br /><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">רוב הילדים לא שותים מספיק מים ולכן הם בד"כ מיובשים. מנגנון הצמא של הילדים פחות מפותח ולכן חשוב שנזכיר להם לשתות מים בכל הזדמנות אפשרית.</span><br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">כדאי לשלוח בקבוק מים לבית הספר, לדאוג שישתו כוס מים לפני כל ארוחה ולשלוח אותם עם בקבוק מים לפעילויות אחה"צ.</span> </div><br /><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"> </span> </div><span style="color: #3366ff;">4.</span> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;"><u>להשתדל לצרוך 5 ירקות ב- 5 צבעים שונים.</u></span></span> <br /><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">לכל פיגמנט צבע (פיטוכימיקל) ישנם יתרונות בריאותיים. שילוב של הצבעים השונים של הירקות נותן לנו מגוון של אנטיאוקסידנטים אשר מחזקים את המערכת החיסונית ומגנים על הגוף מפני מחלות.</span> </div><br /><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">לדוגמא: ליקופן- הצבע האדום בעגבניה, הכלורופיל- הצבע הירוק בירקות ועלים ירוקים.</span> </div><br /><div dir="RTL"> <span style="color: #3366ff;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"> </span></span> </div><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">5</span><u><span style="color: #3366ff;">. מחקרים מראים שכדי לשמור על בריאות תקינה ילדים צריכים לעשות לפחות שעה של פעילות גופנית ביום באופן קבוע.</span></u></span> <div dir="RTL"> <br /></div><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">רוב הילדים לא עושים מספיק פעילות גופנית וזאת אחת הסיבות המרכזיות המובילות לעודף משקל. פעילות גופנית קבועה תורמת לבריאות הכללית, מצב הרוח, עוזרת לפיתוח כישורים חברתיים, מרגיעה ותורמת לבניית דימוי גוף בריא.</span> </div><br /><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">חשוב לעזור לילדכם למצוא חוגי ספורט שהם אוהבים, לעודד אותם לעשות פעילות גופנית מחוץ לבית ולהשתדל לעשות גם פעילות גופנית משפחתית משותפת בכל הזדמנות אפשרית.</span> </div><br /><br /><br /><br /><br /><br /><span style="color: #993366;"> <b><u><span style="font-family: 'Arial','sans-serif'; font-size: 14pt;">סוגי מזון שכדאי להמעיט באכילתם : </span></u></b></span> <br /><br /><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span> </div>שינוי תזונתי משפחתי הוא לא תמיד פשוט, בתור התחלה כדאי פשוט להוציא את המזונות המזיקים מהבית, כמו שכבר כתבתי בעבר, הדוגמא האישית מהווה כאן <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">תפקיד מרכזי.</span><br /> אני ממליצה לכם להסביר למשפוחה מדוע אינכם רוצים להשתמש במוצרים הללו. הסבר סבלני <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">ומפורט בד"כ עושה את העבודה. אם הם מתבאסים, תאשימו אותי...</span> <div dir="RTL"> <br /></div><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"> </span> <div dir="RTL"> <br /></div><span style="color: #3366ff;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span></span><span style="color: #3366ff;">1. מרגרינה-</span> עשירה בשומן טראנס שמזיק לבריאות, לכן כדאי להמעיט באכילת מוצרים כגון: <br /><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"> בורקסים, מלוואח, ג'חנון, עוגות ועוגיות.</span> </div><div dir="RTL"> <span style="color: #3366ff;"><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span></span> </div><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">2. מזון מטוגן </span>– בתהליך <a class="mceItemAnchor" href="" name="OLE_LINK12" title="OLE_LINK12"></a><a class="mceItemAnchor" href="" name="OLE_LINK11" title="OLE_LINK11"></a><span>הטיגון השמן מתחמצן </span>והופך לחומר מאד לא בריא, במיוחד כשהטיגון מתרחש כמה פעמים עם אותו השמן, כמו ברוב המסעדות, לכן כדאי להמעיט באכילת מוצרים כגון: צ'יפס, פלאפל, חטיפי עוף, שניצל, סופגניות, טבעות עוף וטבעות בצל.</span> </div><br /><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span> </span></span> </div><br /><div dir="RTL"> <br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">3. מוצרי דיאט </span>– מכילים כמות גבוה של ממתיקים מלאכותיים, אשר בכמות גדולה אינם בריאים, בעיקר לילדים שמשקל גופם קטן משל מבוגרים, ילדים רבים צורכים כמות גבוהה שלהם ביום היות והם מחשיבים אותם לבריאים ואוכלים אותם ללא הגבלה, חשוב לצרוך אותם במידה, לכן כדאי להמעיט באכילת מוצרים כגון:</span> משקאות <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">דיאט, מסטיקים ללא סוכר, סוכריות ללא סוכר.</span> </div><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span><br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">4. בשר מעובד</span> – בשר מעובד מכיל בד"כ חלקים פחות בריאים אשר בד"כ עתירים בשומן רווי ומעלים מאד את הכולסטרול, כמו כן בתהליך העיבוד בד"כ מוסיפים כמות גבוהה של שמן, מלח וחומרים משמרים. לכן כדאי להמעיט באכילת מוצרים כגון: נקניקיות, <br />נקניקים שמנים, ומוצרי עוף מעובדים.</span> </div><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span><br /><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><span style="color: #3366ff;">5. ממתקים ומשקאות ממותקים</span> – מכילים כמויות גבוהות של סוכר לבן או סירופ תירס, מוסיפים לגוף כמות גבוה ביותר של סוכרים ובכך גורמים להשמנה, מזיקים לשיניים וגורמים לנפילות סוכר אשר גורמות להרגשה מאד לא טובה.</span>חלקם גם מכילים כמות גדולה של שומן וצבעי מאכל. </div><span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span> <div dir="RTL"> </div>לכן כדאי להמעיט באכילת מוצרים כגון: סוכריות, מסטיקים צבעוניים, משקאות מתוקים, <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';">שוקולדים ועוגיות.</span> <br /><br /><div dir="RTL"> </div><div dir="RTL"> <span style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span> </div><div dir="RTL"> <br /><b>שבוע הבא אספר לכם על מזונות פלא ושאר דרכים להתמודד עם שינויי התזונה. </b> </div><b><br /></b> <div dir="RTL"> <b>בינתיים-לכל שאלה אשמח לעמוד לרשותכם. </b> </div><b><br /></b> <div dir="RTL"> <b>כמו כן-אשמח אם תשתפו אותי ואת הגולשים בסיפורים מהבית-איך התמודדתם עם השינויים? איך הבאתם לשיתוף פעולה עם הילדים את הרגלי התזונה החדשים? וכמובן-מי שיש לו מתכונים בריאים וטעימים, מוזמן לשתף!!! </b> </div><br /><br /><div dir="RTL"> <b><br />בברכה </b> </div><b><br /></b> <div dir="RTL"> <b><br />הגר </b> </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-7475945744209075542?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-84009539883601980402010-06-13T07:58:00.000-07:002010-06-13T07:58:57.166-07:00להציל את מיכלי | הסיפור של סמדר.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; color: #333333; font-family: arial, helvetica, sans-serif; font-size: 13px;"></span><br /><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-size: x-large; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"> סיפורים מהקליניקה | הסיפור של סמדר. </span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><br /></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><br /></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><em style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="font-family: 'comic sans ms', sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="color: purple; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">בדרך כלל כל נושא התזונה קשור לבריאות וזוהר וזה מה שאנחנו מנסים להביא בקליניקה ובסדנות שלי.</span></span></em></span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><em style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="font-family: 'comic sans ms', sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="color: purple; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אבל לתזונה ודימוי גוף יש גם את הצד האפל וגם אליו אני נחשפת בעבודתי.</span></span></em></span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><em style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="font-family: 'comic sans ms', sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="color: purple; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">בשבועות הקרובים אביא לכם כמה סיפורים מהקליניקה שלי, חלקם ממש לפני התהום - חלקם קצת אחרי. אבל אני מאמינה שעם מודעות ואחריות - נוכל לנצח הכל.</span></span></em></span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><em style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="font-family: 'comic sans ms', sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"><span style="color: purple; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אשמח לתגובתכם | הגר. </span></span></em></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TBTx0vsvr4I/AAAAAAAAABM/p7PMco3gm6g/s1600/%D7%94%D7%92%D7%A81+(1).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/_xUzm6j2UZjc/TBTx0vsvr4I/AAAAAAAAABM/p7PMco3gm6g/s320/%D7%94%D7%92%D7%A81+(1).jpg" /></a></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><br /></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><br /></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אולי אני טועה. יכול להיות שזה הכל אצלי בראש. אני כל כך רוצה לחשוב שאני סתם אמא היסטרית. אבל אני לא. תמיד היה לה את כל החופש שבעולם. ילדה עצמאית. כשמיכלי נולדה הייתי בת 34, ראיתי, עשיתי, הייתי...חיכינו עד שהמשרד הביתי שלי יהיה מוכן,שיהיו לנו מספיק לקוחות ורק אז נכנסנו להריון. הכל עבד לפי התוכנית. חזרתי לעבוד שבועיים אחרי הלידה. ביד אחת הייתי מחזיקה את טלפון וביד השנייה את התינוקת שלי. עטפנו אותה מהרגע הראשון,אבל לא הכתבנו לה כלום.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אלפי מטפלים משפחתיים יכולים להגיד שאי אפשר לגדל<span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"> </span>ילד בלי גבולות ,אבל מיכל מעולם לא נזקקה להם.ילדה מקסימה,שיודעת את מקומה ויודעת למצות את הכישורים שלה. היא תלמידה טובה, לא מצטיינת, חוץ מבהסטוריה ותנ"ך, שהיא מאוד אוהבת.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אי אפשר להגיד שאני אמא לא מעורבת. אבל משתדלת לא להתערב יותר מידי,הפיתוי? תמיד קיים...אבל אני מחזיקה את עצמי. לא לשאול על בנים, לא להתערב לה בבילויים (באמצע השבוע היא בבית ה11 לכל המאוחר,מעולם לא נהלנו שיחה על זה, פשוט כי לא היה צורך...), להיות שם כשיש לה מה לספר ולעשות כבר את האחד ועוד אחד בעצמי.זה היתרון של אמהות מבוגרת.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">היא בסדר גמור,הילדה שלי. ככה חשבתי.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">לפני כחודש הלפטופ של בעלי התקלקל והוא לקח את זה של מיכל לכמה ימים. בערב הוא ביקש ממני לראות משהוא. היסטורית האינטרנט של מיכל. פרו אנה. מושג שלא הכרתי בכלל עד אז ועכשיו הוא לא עוזב לי את המוח. פרו אנורקסיה.בעד אנורקסיה.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">לא,אני אומרת לעצמי,זאת הייתה סתם סקרנות. מיכל גלשה לשם כי היא שמעה חברות מדברות על זה והסתקרנה. הילדה שלי לא כותבת שם!</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אני פותחת גוגל-פרואנה , זאת קבוצה וירטואלית עולמית שצצה באתרים שונים, בו צעירים מעודדים אחד את השני, איך אני אגיד את זה בעדינות? מעודדים להפסיק לאכול. כמו כת שטוענת שאנורקסיה זאת לא מחלה אלא דרך חיים. איך נותנים להם להמשיך לכתוב? זאת קבוצה שבה הם הופכים אחד את השני למתאבדים פוטנציאלים!</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">כמה הילדה שלי שוקלת?<span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"> </span>היא מידה 36, לא גבוהה במיוחד,גוף יפה. יש לה פרופורציות טובות. ילדה יפה , מטופחת,אוהבת לקנות בגדים ולהתאים צבעים. תיכוניסטית נורמאלית לגמרי. כמה זמן זה כבר נמשך?</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אני מתחילה לבלוש אחרי כל ביס שהיא מכניסה לפה. בארוחת ערב היא מחסלת את בסלט,לא נוגעת בלחם,אומרת שהחביתה מלוחה מידי. לא, היא לא רוצה שאני אכין חדשה.היא שבעה מהפיצה בקניון. בבוקר היא ממהרת מידי בשביל לאכול, לוקחת יוגורט שהיא תאכל באוטובוס ואומרת שתקנה סנדוויץ' בבית הספר.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">מתי פעם אחרונה ראיתי אותה אוכלת ארוחות בוקר? קורנפלקס. היא אהבה קורנפלקס עם שקדים, עד לפני שנתיים היא הייתה מחסלת שתי מנות לפני הלימודים.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">מתי אכלנו ביחד צהריים? מוזר, דווקא בגלל שהמשרד שלי בבית על ארוחות צהריים לא הקפדתי. אני יושבת במשרד וצועקת לה הערות- קציצות דג במקרר, צריך רק טיגון קטן, אורז למקרו. אני עוצמת עיניים ומנסה לחשוב אם היו רעשים בעקבות ההוראות. מקרר נפתח , צפצופים של המקרו...כלים בכיור ?</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אין כלים בכיור. אני לא רוצה להקשיב לזה. מיכל שונאת לשטוף כלים. היא עוזרת כמעט בכל עבודות הבית, אבל כלים זה מחוץ לתחום. מגעיל אותה. ואין כלים בכיור אחרי ארוחת הצהריים. אולי היא שטפה, אולי שתיים שלושה כלים שלה זה בסדר ורק שלאחרים זה מגעיל. הכל בסדר.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">מי זאת הילדה שלי בשלל הבנות בקבוצה שמאפיינות את הפרופילים שלהם בתמונות של דוגמניות עם עצמות בולטות.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">הילדה שלי זאת ההיא שמפרסמת את התפריט שלה כל יום ומתגאה שירדה ל700קלוריות ? זאת שמספרת שאכלה רק תפוח אחד כבר שלושה ימים? או זאת שרוצה לחתוך את הורידים בגלל שנשברה ואכלה פלאפל? רזה זה יפה. מידה 40 זה מגעיל. "40=מוות" כותבת אחת מהן. <span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"> </span></span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">ביום שאחרי אני מציעה לה להכין צהריים ביחד, התבטלה לי פגישה,אני מתרצת. היא ממהרת. קבעה עם אוריאן, יש מבחן מגן עוד שלושה ימים, הן כבר יאכלו ביחד.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">להרים טלפון לאמא של אוריאן שתברר שהן אכן אוכלות. אוריאן הייתה החברהטובת הלב אך העגלגלה של מיכל. לפני כשנה אמא שלה לקחה אותה לתזונאית ומאז הפכה אוריאן ליפיפייה דקיקה. וכולנו עודדנו אותה והחמאנו ,אבל זה בסדר, לא? היא עשתה את זה מול תזונאית. הכל בפיקוח, הכל בשליטה.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">מתי אבדנו שליטה על הילדים שלנו? יש עוד בנות כמוה בכיתה? אני מנסה להבין אם היא רזתה בזמן האחרון. אני עוצמת עיניים ולא זוכרת איך היא נראתה לפני חודש. בגדים היא כבר מזמן קונה בעצמה. מקסימום עושה לי טלפון לשאול אם פסים באדום או בורדו ואני אומרת לה שהכל נראה עליה טוב.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אתמול בלילה שמעתי אותה מסתובבת בחדר, יורדת למטה, פותחת מקרר .נרגעתי. בבוקר היו בפח שתי בקבוקי מיים מינרלים ואף לא כפית אחת בכיור. נדודי שינה</span><span style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"> זה </span><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;"> חלק מנורות הזהרה לאנורקסיה. בכל אתר שנכנסתי אליו היה כתוב.</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><span style="font-family: Arial, sans-serif; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">אני צריכה להתערב. פעם ראשונה ב16 שנה אני צריכה להתערב בחיים של הבת שלי. אבל איך עושים את זה?</span></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><br /></div><div dir="RTL" style="margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 2px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 2px;"><br /></div><a href="http://www.facebook.com/eatgood.hagar" style="color: #003cc8; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; margin-right: 0px; margin-top: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px; text-decoration: none;" title="הקבוצה של הגר בפייסבוק - הכנסו">הקבוצה של הגר בפייס בוק- נשמח לצרף אותכם.</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-8400953988360198040?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4282822283529933950.post-24258988069942444292010-05-24T00:11:00.000-07:002010-05-24T01:42:12.779-07:00תזונה נכונה והרגלי אכילה טובים לכל המשפחה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong><span style="color: black;"> <br /><br />תזונה נכונה והרגלי אכילה טובים לכל המשפחה <br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />ב- 10 השנים האחרונות ניהלתי את easy-way , רשת לחוגי ספורט ותזונה לילדים שהקמתי בשביל ללמד ילדים איך לאכול נכון ולעשות ספורט כחלק מאורח חיים בריא. <br /><br /><br /><br />במהלך השנים עזרתי למאות ילדים לעשות שינוי תזונתי בריא שהשליך על כל המשפחה וגרם אפילו להורים שלהם להרגיש טוב יותר ולרדת במשקל. <br /><br /><br /><br />המוטו שלי תמיד היה ונשאר : "ידע זה כוח", ברגע שמסבירים לילדים באופן פשוט, ברור, והגיוני מה כדאי לאכול ועל מה כדאי לוותר ולאכול לעיתים רחוקות, קל להם לבצע את השינויים בעצמם מבלי שיצטרכו את ההורים כ-" שוטרים". <br /><br /><br /><br />אתן בטח יודעות שילדים עושים את מה שאנחנו עושים ולא את מה שאנחנו אומרים. לכן חשוב ליישם בבית תזונה נכונה ואורח חיים בריא. אם אתן אומרות לילדים שלכן לאכול רק ליד שולחן האוכל בזמן שאתן חוטפות משהו על הדרך – זאת בעיה, רוב הסיכויים שבמוקדם או מאוחר, תראי גם אותם חוטפים אוכל על הדרך. <br /><br /><br /><br />אותו כנ"ל לגבי רוב הרגלי האכילה שלנו, בכדי לקיים אורח חיים בבית אנחנו חייבות לתת דוגמא אישית וכמובן לעשות את הכל בנועם ותוך שיתוף עם בן הזוג. <br /><br /><br /><br />אנחנו והילדים שלנו מוצפים בהמון מידע על תזונה, למעשה, את יכולה לשמוע ילדים קטנים מדברים על תזונה, קלוריות, ומה שבניהם... <br /><br /><br /><br />לכן, חשוב שהידע שנעביר להם יהיה כמה שיותר נכון ואמיתי. <br /><br /><br /><br />בהרצאות שאני מעבירה ובסדנאות הורים וילדים, אני נתקלת בהמון מיתוסים ממש לא נכונים על תזונה והרגלי אכילה. לכן גם היה חשוב לי לכתוב את הספר שכתבתי בנושא: "מה ילדים צריכים לאכול" ולתת להורים את כל הידע בצורה נגישה וקלה ליישום. <br /><br /><br /><br />מה שתמיד מדהים אותי זה שהילדים בעצמם אוהבים לקרוא את הספר והופכים להיות "שגרירי תזונה קטנים" ומלמדים בעצמם את ההורים מה נכון לאכול. <br /><br /><br /><br /><br /><br />קיבצתי עבורכן מספר מיתוסים על תזונה נכונה, א ז תקראו ותעבירו את זה הלאה... <br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />10 מיתוסים הקשורים לתזונת ילדים: <br /><br /><br /><br /><br /><br />חטיפי בריאות הם ארוחת בוקר מוצלחת – לא נכון <br /><br />רוב חטיפי הבריאות הם ממתק בתחפושת של בריאות, הם מכילים כמות גבוה של פחמימות וסוכרים פשוטים ואינם מספקים ארוחת בוקר מאוזנת היות וחסר בהם חלבון. ארוחת בוקר המכילה חלבון איכותי גורמת לנו לשרוף יותר קלוריות במהלך היום. מאכלים מחיטה מלאה פחות משמינים – לא נכון <br /><br />מאכלים המכילים דגנים מלאים אמנם יותר בריאים בגלל כמות הסיבים גבוהה יותר, אך הם בעלי אותו ערך קלורי. חשוב לשים לב שחלק מהמאכלים המעובדים כמו דגני בוקר מכילים גם תוספת גדולה של סוכר ולעיתים גם צבעי מאכל, העובדה שהם מדגנים מלאים לא הופכת אותם לבריאים. 3. חשוב לאכול ארוחת ערב משפחתית – נכון מאד מחקרים מראים שבמשפחות שאוכלים בהן ארוחת ערב משפחתית 3-4 פעמים בשבוע לילדים 1/2 מבעיות ההשמנה במשפחות שאינן אוכלות יחדיו. כמו כן, בארוחה משפחתית לומדים הילדים הרגלי אכילה חשובים ונחשפים לתפריט מגוון יותר. 4. לחם שחור יותר בריא מלחם לבן- לא נכון צבעו של הלחם או הלחמנייה לא תמיד מעיד על כך שהוא עשוי מחיטה מלאה ולכן אינו בהכרח יותר בריא, ישנם יצרנים המשתמשים בקמח לבן ומוסיפים לו צבע כהה באמצעות קרמל או מולסה ויוצרים רושם מוטעה כאילו הלחם הוא מלא ועשיר בסיבים, לכן עדיף לקנות לחם או לחמניות מחברה מוכרת ואמינה העטוף באריזה שעליה מצוינים המרכיבים ולוודא שאמנם הלחם מכיל קמח מלא. 5. לשתות פחית 1 של משקה ממותק ומוגז ביום זה לא נורא- לא נכון כמות הסוכר בפחית שתייה מגיע ל- 5-6 כפיות, אם עושים חשבון שנתי מגיעים ל- 24 חבילות סוכר שילדכם יכניס לגופו רק מהשתייה המתוקה, בנוסף על כל הסוכר שנמצא גם כך בתפריט, מיותר וממש לא בריא. 6. יש להיזהר מפירות בעיקר מפירות קיץ כמו ענבים ואבטיח העשירים בסוכר- לא נכון חשוב מאד לעודד ילדים לצרוך פירות בתפריט, פירות הם מקור מצוין לויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון חשובים המסייעים לגוף למנוע מחלות. ענבים, בעיקר אדומים הם בריאים במיוחד, בזכות הפלבנואידים ( לכן גם ממליצים למבוגרים לשתות יין אדום), אבטיח, שזיפים ואפרסקים הם פירות נהדרים, עשירים בפיטוכימיקלים ( הצבעים הטבעיים של הפירות) שמועילים לגוף מהרבה בחינות ויכולים לשמש כארוחת ביניים מצוינת. 7. בתפוח אדום וירוק אותה כמות של סוכרים וקלוריות- נכון מאד לצבע וטעם הפרי או הירק אין השפעה על כמות הקלוריות, תפוח חמוץ מכיל את אותן הקלוריות כמו תפוח אדום וכך גם לגבי סוגי הפלפל השונים, אין חשיבות לרמת המתיקות או הצבע. יותר מכך, חשוב לאכול פירות וירקות בצבעים שונים, כי כל צבע ( פיטוכימיקל) תורם לגוף יתרונות בריאותיים שונים. <br /><br /><br /><br />מאכלים כגון: קינואה, חומוס ושניצל תירס משמשים כתחליף טוב לבשר- לא נכון <br /><br />ישנם מספר מאכלים שמכילים כמות קטנה של חלבון, אולם, רבים מחשיבים אותם כתחליף הולם לבשר ודגים. בקטניות, מוצרי סויה ודגנים גון קינואה ישנה כמות גדולה בהרבה של פחמימות ולא נכון להתייחס אליהם כתחליף חלבון. <br /><br /><br /><br />למעשה, ארוחה של שניצל תירס עם פסטה, שוות ערך לארוחה המורכבת בעיקר מפחמימות ואינה מספקת מנת חלבון הולמת לארוחת צהריים, יש לזכור שחלבון חיוני לגדילה והתפתחות תקינים ולכן חשוב לוודא שיש מספיק חלבון בתפריט, בעיקר בארוחות המרכזיות: ארוחת הצהריים וארוחת הערב. <br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />9. יש להפריד בין פחמימות וחלבונים בארוחה - לא נכון כל אב מזון מפורק ומתעכל באזורים שונים של מערכת העיכול. המזונות בטבע מופיעים כתערובת של אבות מזון. כך, למשל, החלב עבור כולנו הוא חלבון, אך יש בו כמות לא מבוטלת של פחמימות, אותו הדבר לגבי כל קבוצת הקטניות, כך שלמעשה לא ניתן להפריד בין אבות מזון. בנוסף, לא נעשה אף מחקר מדעי שהוכיח את אמיתותה של דעה זו ולהיפך, בשנים האחרונות הראו מחקרים ששילוב נכון בין פחמימות לחלבונים בארוחה מורידה את רמות הסוכר, תורמת לאנרגיה ואף מסייעת לירידה במשקל.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />10. לא נורא אם הילד שמן, הוא יגדל וירד במשקל באופן טבעי – לא נכון <br /><br />לילדים שמנים סבירות גבוה פי 15 להפוך למבוגרים שמנים, עודף משקל בגיל צעיר מעלה מאד את הסיכוי לסבול ממחלות חמורות כמו התקפי לב ושבץ בגיל 65. <br /><br /><br /><br />70% מהילדים הסובלים מעודף משקל יגדלו להיות מבוגרים שמנים, ירידה במשקל ב- 10% משפרת מאד את המצב הבריאותי של ילדכם, חשוב לשמור על – BMI תקין, כבר מגיל צעיר ולסגל הרגלי אכילה ותפריט בריא ומגוון כמה שיותר מוקדם. <br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></span></strong></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4282822283529933950-2425898806994244429?l=hagarshefer.blogspot.com' alt='' /></div>הגר כהןhttp://www.blogger.com/profile/05074120260756500229noreply@blogger.com0