להציל את מיכלי | הסיפור של סמדר.

 סיפורים מהקליניקה | הסיפור של סמדר. 

בדרך כלל כל נושא התזונה קשור לבריאות וזוהר וזה מה שאנחנו מנסים להביא בקליניקה ובסדנות שלי.

אבל לתזונה ודימוי גוף יש גם את הצד האפל וגם אליו אני נחשפת בעבודתי.

בשבועות הקרובים אביא לכם כמה סיפורים מהקליניקה שלי, חלקם ממש לפני התהום - חלקם קצת אחרי. אבל אני מאמינה שעם מודעות ואחריות - נוכל לנצח הכל.

אשמח לתגובתכם | הגר. 

אולי אני טועה. יכול להיות שזה הכל אצלי בראש. אני כל כך רוצה לחשוב שאני סתם אמא היסטרית. אבל אני לא. תמיד היה לה את כל החופש שבעולם. ילדה עצמאית. כשמיכלי נולדה הייתי בת 34, ראיתי, עשיתי, הייתי...חיכינו עד שהמשרד הביתי שלי יהיה מוכן,שיהיו לנו מספיק לקוחות ורק אז נכנסנו להריון. הכל עבד לפי התוכנית. חזרתי לעבוד שבועיים אחרי הלידה. ביד אחת הייתי מחזיקה את טלפון וביד השנייה את התינוקת שלי. עטפנו אותה מהרגע הראשון,אבל לא הכתבנו לה כלום.

אלפי מטפלים משפחתיים יכולים להגיד שאי אפשר לגדל  ילד בלי גבולות ,אבל מיכל מעולם לא נזקקה להם.ילדה מקסימה,שיודעת את מקומה ויודעת למצות את הכישורים שלה. היא תלמידה טובה, לא מצטיינת, חוץ מבהסטוריה ותנ"ך, שהיא מאוד אוהבת.

אי אפשר להגיד שאני אמא לא מעורבת. אבל משתדלת לא להתערב יותר מידי,הפיתוי? תמיד קיים...אבל אני מחזיקה את עצמי. לא לשאול על בנים, לא להתערב לה בבילויים (באמצע השבוע היא בבית ה11 לכל המאוחר,מעולם לא נהלנו שיחה על זה, פשוט כי לא היה צורך...), להיות שם כשיש לה מה לספר ולעשות כבר את האחד ועוד אחד בעצמי.זה היתרון של אמהות מבוגרת.

היא בסדר גמור,הילדה שלי. ככה חשבתי.

לפני כחודש הלפטופ של בעלי התקלקל והוא לקח את זה של מיכל לכמה ימים. בערב הוא ביקש ממני לראות משהוא. היסטורית האינטרנט של מיכל. פרו אנה. מושג שלא הכרתי בכלל עד אז ועכשיו הוא לא עוזב לי את המוח. פרו אנורקסיה.בעד אנורקסיה.

לא,אני אומרת לעצמי,זאת הייתה סתם סקרנות. מיכל גלשה לשם כי היא שמעה חברות מדברות על זה והסתקרנה. הילדה שלי לא כותבת שם!

אני פותחת גוגל-פרואנה , זאת קבוצה וירטואלית עולמית שצצה באתרים שונים, בו צעירים מעודדים אחד את השני, איך אני אגיד את זה בעדינות? מעודדים להפסיק לאכול. כמו כת שטוענת שאנורקסיה זאת לא מחלה אלא דרך חיים. איך נותנים להם להמשיך לכתוב? זאת קבוצה שבה הם הופכים אחד את השני למתאבדים פוטנציאלים!

כמה הילדה שלי שוקלת?  היא מידה 36, לא גבוהה במיוחד,גוף יפה. יש לה פרופורציות טובות. ילדה יפה , מטופחת,אוהבת לקנות בגדים ולהתאים צבעים. תיכוניסטית נורמאלית לגמרי. כמה זמן זה כבר נמשך?

אני מתחילה לבלוש אחרי כל ביס שהיא מכניסה לפה. בארוחת ערב היא מחסלת את בסלט,לא נוגעת בלחם,אומרת שהחביתה מלוחה מידי. לא, היא לא רוצה שאני אכין חדשה.היא שבעה מהפיצה בקניון. בבוקר היא ממהרת מידי בשביל לאכול, לוקחת יוגורט שהיא תאכל באוטובוס ואומרת שתקנה סנדוויץ' בבית הספר.

מתי פעם אחרונה ראיתי אותה אוכלת ארוחות בוקר? קורנפלקס. היא אהבה קורנפלקס עם שקדים, עד לפני שנתיים היא הייתה מחסלת שתי מנות לפני הלימודים.

מתי אכלנו ביחד צהריים? מוזר, דווקא בגלל שהמשרד שלי בבית על ארוחות צהריים לא הקפדתי. אני יושבת במשרד וצועקת לה הערות- קציצות דג במקרר, צריך רק טיגון קטן, אורז למקרו. אני עוצמת עיניים ומנסה לחשוב אם היו רעשים בעקבות ההוראות. מקרר נפתח , צפצופים של המקרו...כלים בכיור ?

אין כלים בכיור. אני לא רוצה להקשיב לזה. מיכל שונאת לשטוף כלים. היא עוזרת כמעט בכל עבודות הבית, אבל כלים זה מחוץ לתחום. מגעיל אותה. ואין כלים בכיור אחרי ארוחת הצהריים. אולי היא שטפה, אולי שתיים שלושה כלים שלה זה בסדר ורק שלאחרים זה מגעיל. הכל בסדר.

מי זאת הילדה שלי בשלל הבנות בקבוצה שמאפיינות את הפרופילים שלהם בתמונות של דוגמניות עם עצמות בולטות.

הילדה שלי זאת ההיא שמפרסמת את התפריט שלה כל יום ומתגאה שירדה ל700קלוריות ? זאת שמספרת שאכלה רק תפוח אחד כבר שלושה ימים? או זאת שרוצה לחתוך את הורידים בגלל שנשברה ואכלה פלאפל? רזה זה יפה. מידה 40 זה מגעיל. "40=מוות" כותבת אחת מהן.  

ביום שאחרי אני מציעה לה להכין צהריים ביחד, התבטלה לי פגישה,אני מתרצת. היא ממהרת. קבעה עם אוריאן, יש מבחן מגן עוד שלושה ימים, הן כבר יאכלו ביחד.

להרים טלפון לאמא של אוריאן שתברר שהן אכן אוכלות. אוריאן הייתה החברהטובת הלב אך העגלגלה של מיכל. לפני כשנה אמא שלה לקחה אותה לתזונאית ומאז הפכה אוריאן ליפיפייה דקיקה. וכולנו עודדנו אותה והחמאנו ,אבל זה בסדר, לא? היא עשתה את זה מול תזונאית. הכל בפיקוח, הכל בשליטה.

מתי אבדנו שליטה על הילדים שלנו? יש עוד בנות כמוה בכיתה? אני מנסה להבין אם היא רזתה בזמן האחרון. אני עוצמת עיניים ולא זוכרת איך היא נראתה לפני חודש. בגדים היא כבר מזמן קונה בעצמה. מקסימום עושה לי טלפון לשאול אם פסים באדום או בורדו ואני אומרת לה שהכל נראה עליה טוב.

אתמול בלילה שמעתי אותה מסתובבת בחדר, יורדת למטה, פותחת מקרר .נרגעתי. בבוקר היו בפח שתי בקבוקי מיים מינרלים ואף לא כפית אחת בכיור. נדודי שינה זה  חלק מנורות הזהרה לאנורקסיה. בכל אתר שנכנסתי אליו היה כתוב.

אני צריכה להתערב. פעם ראשונה ב16 שנה אני צריכה להתערב בחיים של הבת שלי. אבל איך עושים את זה?

הקבוצה של הגר בפייס בוק- נשמח לצרף אותכם.