תמיד הייתי בסדר,לא הכי בולטות בסביבה ,אבל גם לא פרח קיר. לי פנים יפות וצוואר ארוך, אבל גוף מלבן. תחת רחב ,בטן קצת בולטת ובלי קו מותן. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היה שם "צמיג" שגם גורם לרגליים שלי להראות קצרות יותר. זה תמיד רדף אותי, מאז גיל ההתבגרות. מאז גיל 17 לא קניתי בגד ים. אני לא מסוגלת לסבול את הגוף שלי. בצבא, כששרתי קל"ב הייתי הולכת כל יום אחרי הצהריים לחדר כושר , ומקפידה על תזונה. פרוסת לחם עם קוטג,',ומלפפון על הבוקר, יוגורט ופרי לארוחת עשר, מנה חלבון וירקות בצהריים ועוד אחת אחרי האימון. ירדתי רק 2 קילו, אבל הבטן שלי הייתה שטוחה לגמרי.
אבל אחרי הצבא, בטיול לארה"ב, לא הקפדתי וחזרתי לארץ 62 קילו. מאז התאזנתי קצת אבל אני לא מצליחה להגיע למשקל האידיאלי שלי, 52 קילו.
אני מנסה לאכול פחות, אבל נשברת . כי גם כשאני מקפידה,אז לוקח לי חודש שלם לרדת קילו, וכשאני כבר יורדת-הבטן נשארת כמו כדור.
לפני שבוע ניסיתי דיאטת תפוחים , בשביל לנקות את הגוף. אחרי 3 ימים הבטן ירדה קצת אבל הייתי מאוד עצבנית. בכלל, בשנה האחרונה הבטן הזאת מטרידה אותי באופן אובססיבית. אפילו בפרזנטציה מול לקוחות אני כל הזמן חושבת להכניס את הבטן ושואלת את עצמי מי מהנוכחים שם לב לבטן שלי אפילו בין הבגדים הרחבים.
פיתחתי לי סגנון לבוש של שכבה על שיכבה, אבל עכשיו ,כשאני מסתכלת על הארון שלי הוא נראה סמרטוטי וזקן. הכל באפור,שחור וחום.אני מתבאסת לצאת מהבית כשאני נראית כך. כבר כמה פעמים אמרתי לעצמי שאני אקנה איזו שמלה נשית עם צבע חי, אבל כל שמלה עם גזרה קצת נשית-נראית לי כאילו היא מבליטה את הבטן שלי באופן מפלצתי. בפעמיים שכבר הכרחתי את עצמי למדוד שמלה- רציתי לבכות כשראיתי את עצמי במראה. אז אני תמיד חוזרת לג'ינסים שלפחות מחזיקים טוב את התחת ושמה חולצה רחבה מעל, שלא יראו את השומן יצא מהצדדים.
אני מתה לצאת קצת לדייטים, לבלות, להכיר מישהו, יצאתי עם ידיד שחברה סידרה לי, אבל כל הזמן הרגשתי כאילו הוא נועץ מבטים בבטן שלי וחתכתי די מהר. גם לא יכולתי לסבול את הרעיון של מגע. אני מרגישה מאוד מגושמת. סקס לא היה לי כבר יותר משנתיים. אני לא מסוגלת אפילו לדמיין להתפשט ליד מישהו.
כל כמה זמן אני מתחילה איזו דיאטה ומבטיחה לעצמי להתעמל, אבל לא מחזיקה בזה יותר מחודש –חודשיים. בעיקר בגלל שהירידה שלי במשקל מאוד איטית.
זה כל הזמן בראש שלי. שאם אני רק יעיף את הבטן הזאת,יהיה לי יותר ביטחון עצמי, אני אוכל להעביר פרזנטציות לפני קהל גדול יותר מישיבות בחברה ולהתקדם בחיים. יהיה לי ביטחון למצוא אהבה. אני לא מצליחה לצאת מהמחשבות האלו, מצד אחד ומצד שני, לא באמת מסוגלת להתמיד בדיאטה. מתחילה בהתלהבות ואז נהיית חלשה ועצבנית אחרי כמה ימים.
מה עושים? איך שוברים את המעגל הזה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה